פעם לא הבנתי את הנחיצות בכתוביות בעברית לסרט או לכתבה בעברית מעבר לחשיבותן עבור כבדי שמיעה. היום אני רואה את היתרונות הקיימים בהן: אפשר להבין מה נאמר גם כשהסאונד לא טוב או כשהמבטא או ההיגוי אינם ברורים, והכתוביות עוזרות יותר להתרכז ולהבין. כשהמילים כתובות, הן נחרתות טוב יותר בתודעה.
יתרון נוסף הוא תיקון טעויות בדיבור. אם אדם אומר: "זה בעיה", ייכתב: "זאת בעיה". אם הוא יגיד "היינו שלוש אנשים", ייכתב: "היינו שלושה אנשים".
אולם יש בעיות עם התיקון הזה:
א. אין אחידות בתיקונים המופיעים בכתוביות. יש כתוביות שיש בהן תיקונים גם בטעויות לשון נוספות. למשל, אנשים נוטים להגיד "לא יאומן" במקום "לא ייאמן" (ועל כך כבר כתבתי בהרחבה). לעיתים זה מתוקן בכתובית, ולעיתים לא. אם זה לא שיטתי, אנשים לא יוכלו ללמוד מהטעות. מה גם שכאמור, המילים הכתובות נחקקות בתודעה, וכאשר עורך הכתוביות מחליט שלא לתקן את "יאומן" בהקשרה זה (אולי הוא לא מתקן כיוון שאף הוא לא מודע לכך שיש להגיד ולכתוב "לא ייאמן"), הטעות הזאת נחקקת בתודעתו של הצופה ומשתרשת. וכך חצי מדינה אומרת "לא יאומן".
ג. פעמים רבות אני נתקלת בשגיאות או בחוסר הבנת הנשמע של עורכי הכתוביות. כאשר אדם אומר "הוא עשה את זה איטי", ומדבריו ברור שהוא דיבר על איטיות, נכתב "הוא עשה את זה איתי". וחמור מכך: כשהדובר למשל אמר "יכול", והוא אמר זאת באופן תקני, שכן הפועל "יכול" (בצד פעלים נוספים) נכתב כך בצורת העבר וההווה, נכתב בכתובית "יכל". יכל? אוי ואבוי.
ד. בבלוג של רוביק רוזנטל "עברית ועוד" הוא כתב על משטרת השפה של הערוץ הראשון (2.10.07): "... אלא שמי שכותב את הכתוביות קיבל הוראה לבער את הרע מלשון הדוברים ולתרגם כל מילה לועזית או מילת סלנג לעברית, לתקן שגיאות דיבור ועוד. למשל, בתוכניות הנוסטלגיה של סוכות סיפר אמן ידוע על אמן מבוגר ממנו שהיה 'אייקון' בשנות השבעים. בכתוביות נכתב: 'אליל'. מישהו אומר 'אורגינאלי', הכתובית מספרת לנו שאמר 'מקורי'. למה זה מעצבן? כי זה שקוף, דידקטי ומיותר. כי זה לא מדויק: 'אייקון', למשל, איננו 'אליל'. כי זה לא עקבי. 'אייקון' נפסל אבל 'אייטם' נכתב. חלק ממילות הסלנג המושמעות זוכות בכיתוב למירכאות (פיתרון נלעג ומעצבן לעצמו), אחרות כמו 'בקטנה' מובאות כפי שהן. טוב שלא תרגמו את 'יאללה ביתר, יאללה' של להקת 'לול' ל'האח, בית"ר, הידד'. לקטע הזה נוסף סיום פואטי בזכות עיניו החדות של מארק בוים. לאחר מותו של ישראל סגל הובא שידור חוזר של 'מקבלים שבת' של דב אלבוים עם סגל. סגל אמר משהו על היותו 'ישיבה בוחר'. בתמליל נכתב: 'איש בוכה'."
ובמקום אחר (הזירה הלשונית, שופטים על המים, 6.8.09) כתב רוזנטל: "התופעה הופכת מביכה כאשר כותבי הכתוביות לוקים בהבנת הנשמע, ואולי גם בבורות. זה מה שקרה לשופט יצחק זמיר בשיחה בערוץ 2 בשבוע שעבר, בדיון על פסק הדין בפרשת קעדאן והיישוב קציר. השופט זמיר: 'השופטים, בתוך עמם הם יושבים'. כתובית: 'השופטים, בתוך המים הם יושבים. באוגוסט זה נשמע רעיון לא רע."
עורך הכתוביות מעברית לעברית הוא בעיקר תמלילן, והשאר קשור לעריכה לשונית בזעיר אנפין. השאלה מה לתקן תלויה בשיקול דעתו, אבל לכל הפחות, אם הוא מתקן, הוא מתבקש לעשות זאת מבלי לטעות ולהטעות אחרים.
